נחום נוי ואח' נ' רפאל אברגי`ל ואח'

נתבעים 1 . רפאל אברגי`ל 2 . שלום אברג'ל – ניתן פסק דין 3 . משה אברג'ל – ניתן פסק דין 4 . דוד אברג'ל – ניתן פסק דין 5 . פנינה גולן – ניתן פסק דין 6 . עליזה חריר – ניתן פסק דין 7 . חנה כהן – ניתן פסק דין 8 . תמר אמזלג – ניתן פסק דין

פסק דין (תובע 1 כנגד נתבע 1)

התובע 1 (להלן – "נוי") הינו מחזיק ובר רשות בגוש 6815 מגרש 48 במושב מזור, מכח "הסכם משבצת". התובעים 2 ו – 3 (להלן – "אדלר") הינם מחזיקים וברי רשות בגוש 6815 מגרש 46 במושב מזור, אף זאת מכח "הסכם משבצת" (הסכמי המשבצת ואישורי ממ"י צורפו לכתב התביעה ולתצהירי התובעים). הנתבעים או מי מהם מחזיקים בגוש 6815 מגרש 49 הגובל מצפון במשקו של נוי וממערב במשקם של אדלר.

בתביעה שלפני התבקש בית המשפט על ידי התובעים להורות לנתבעים לסלק ידם מחלקים של מגרשים 46 ו – 48, אשר לטענת התובעים, הנתבעים פלשו אליהם, לרבות סילוק מבנים ומתקנים שהתקינו בהם.

כנגד הנתבעים 2 – 8 ניתנו פסקי דין כמבוקש בהעדר הגנה (ביום 4.10.06, ביום 27.12.06 וביום 6.9.07).

לאחר שבמהלך דיון ההוכחות הודיע הנתבע 1 כי אין לו התנגדות שינתן פסק דין בהתאם לכתב התביעה בעניינם של אדלר, ניתן ביום 8.2.10 פסק דין לפיו צווה הנתבע 1 לסלק ידו ממגרש 46, ובכלל זאת סילוק המבנה ככל שחורג מעבר לגבול מגרש 46 כפי שסומן על ידי מומחה בית המשפט על גבי מפה במ/1.

בנסיבות אלה, נותר להכריע בתביעת נוי כנגד הנתבע 1 (להלן–"הנתבע").

רקע עובדתי

בשנת 1999 הגיש מושב מזור תביעה כנגד הנתבע וחלק מבני משפחתו (ת.א. 3699) בה עתר לצו מניעה אשר יאסור על הנתבע להיכנס למגרשים 46 ו – 48 וכן צו יאפשר למודדים מטעם המושב למדוד ולסמן את גבולם של מגרשים אלה, בצירוף מפת המשבצת. בשלב מאוחר יותר הצטרף גם נוי להליך זה.

ביום 13.9.01 קיבל בית המשפט את התביעה תוך מתן צו שאסר על מי מהנתבעים באותו הליך להיכנס למגרש 48 על פי גבולותיו במפת המשבצת שצורפה לאותו הליך. אין חולק כי על פסק דין זה לא הוגש ערעור והוא הפך חלוט.

לטענת התובעים, הנתבע התעלם מפסק דין זה והמשיך במעשה הפלישה. לפיכך, ביום 19.8.04 הוגש ההליך שלפני, וזאת בסדר דין מקוצר. ביום 20.10.05 ניתנה לנתבע רשות להתגונן.

טענות הצדדים וחוות דעת מומחה בית המשפט

נוי טוען כי הנתבע פלש לשטחו ותופס שטח של כ – 400 מ"ר ממנו בחלקו הדרומי, זאת בלא כל זכות שבדין. לדבריו, הנתבע הציב בשטח זה מלונות כלבים מאוכלסות בכלבי אמסטף אימתניים, המונעים כניסת אנשים לשטח. כמו כן, יצק רצפת בטון וסגר מרפסת בביתו באופן החורג לתוך שטחו של נוי. לתמיכת טענותיו צירף נוי את חוות דעתו של המודד המוסמך מר דניאל שטרן, אשר מצא כי שטח מגודר בחביות המסופח לחלקה 49 חודר לחלקה 48 בשטח של כ – 452 מ"ר הכוללים סככה ומשטח מרוצף.

הנתבע טוען כי הוריו היו בעלי זכות החזקה במגרש 47, 48 ו – 49 עוד משנת 1956. לדבריו, במטרה לנשלם מזכויותיהם ותוך אפליה וקיפוח על רקע עדתי, הכין מושב מזור תכנית בה חולק המגרש לשלוש חלקות ששתיים מהן (חלקה 47 וחלקה 48) נמסרו לנוי, בעוד חלקה 49 נותרה בידי משפחת הנתבע. לדבריו, הוריו לא היו מודעים לחלוקה חדשה זו, עד שהוגש נגדם ההליך בשנת 1999.הנתבע טוען כי לא הפר את פסק הדין ואת צו המניעה, תוך פרשנות לפיה צו זה לא אסר עליו את הכניסה לחלקה 48 לפי גבולות הסכם המשבצת אלא רק לתחום ביניים מסויים בתוכה (ראה עדותו בעמ' 11 לפרוטוקול מיום 8.2.10, שורה 8 – 11). הנתבע מכחיש כי יצק רצפת בטון על חלקתו של נוי וכי סגר חדרים ומרפסת באופן הפולש למגרשו. כמו כן הכחיש כי הכלבים שבבעלותו מסתובבים באופן חופשי. אשר לטענה כי תקף מי מטעם התובעים שהגיע על מנת להניח גדר על גבולות החלקות, טען כי היה זה הוא אשר הותקף והתגונן. להוכחת טענותיו בדבר זכויותיו בשטח הגיש הנתבע חוות דעת של מר חגי כספי, לפיה לא רק שהנתבע אינו פולש לשטחו של נוי אלא שהתובעים או מי מהם דווקא פולשים לחלקתו שלו. מכל מקום, מר כספי לא התייצב לחקירה למרות זימון, ולפיכך הוצאה חוות דעתו מהתיק.

נוכח הפערים בין חוות הדעת, מינה בית המשפט את מר זהר עירון, מודד מוסמך, כמומחה מטעמו. המומחה קבע, כי בהתאם למפת החלוקה של המושב, אשר נערכה עבור הסוכנות היהודית בשנת 1959, אכן היוו חלקות 47, 48 ו – 49 מגרש אחד ששטחו 8,500 מ"ר. לדבריו, המגרש אכן חולק לשלוש חלקות, שגבולותיהן סומנו על ידו על גבי מפה (במ/1) בקו סגול, בהתאם לקואורדינאטות שקיבל מהמרכז למיפוי ישראל (ראה עדותו בעמ' 17 לפרוטוקול). את גבולות מגרש 49, כפי שהוא מוחזק על ידי הנתבע מאז תחילת שנות ה- 60, סימן המומחה על גבי המפה בצבע אדום. את הגבול בין מושב נופך לבין מושב מזור סימן המומחה בצבע כחול. המומחה קבע כי: "תוואי הגדר הקיים שבין מגרש הנתבעים לבין מגרש תובע מספר 1 נמצא בתחום חלקה 48..." וכן כי הנתבע פלש לשטח של 438 מ"ר מתוך חלקה 48.

דיון והכרעה

לאחר שבחנתי את הראיות, שמעתי את העדים ונתתי דעתי על טענות הצדדים, באתי לכלל דעה כי דין התביעה להתקבל.

אני מקבלת במלואה את חוות דעת מומחה בית המשפט, בדבר מיקום קו הגבול בין חלקה 48 לחלקה 49 ובדבר קיומה של פלישה של הנתבע לשטח מגרש 48 כמסומן על גבי במ/1. אציין, כי המומחה הגיש חוות דעת מנומקת וסדורה, נחקר על חוות דעתו והרשימני כמקצועי ומהימן. לשאלות הנתבע ביאר המומחה את אופן קביעת גבולות החלקות בבמ/1, בהסתמך על נתונים רשמיים ומהימנים (עמ' 17 לפרוטוקול). הוא ביאר כי בחוזה המשבצת של מזור מסומן מגרש 49 כחלק ממושב זה אך נרשם עליו שהוא מוחזק על ידי פולש ונתבע על ידי המושב. כמו כן, ביאר ביושר כי: "נופך מבחינת מנהל מקרקעי ישראל, לא קיים. כלומר אין חוזה חכירה. כנראה שניסו להקים מרכז עירוני. לתושבי נופך אין חוזי חכירה עם המינהל, אני לא יכול להסביר את הבסיס החוקי, לפיו מחזיקים תושבי נופך במקום" (עמ' 18 לפרוטוקול), אך הדגיש כי: "המחלוקת אליה התבקשתי להתייחס איננה האם חלקה 49 היא של מזור או של נופך, אלא מה הם גבולות חלקה זו ולענייננו היכן עובר הגבול בין חלקה זו לבין חלקה 48. לשאלה זו אין קשר לשאלת המושב או היישוב אליו לכאורה, קשורה החלקה" (שם).

אני מקבלת את טענת נוי, הנסמכת על הסכם המשבצת ועל אישור ממ"י, לפיה הוא בעל הזכויות להחזיק בחלקה 48.

הנתבע עצמו הודה, למעשה, בפלישה למגרש 48, כאשר הודה כי במגרש זה אכן יש מחסן שלו "משהו קטן כזה שבנוי מרשת. משמש לכלב" (עמ' 8 לפרוטוקול). ככלל, עדותו של הנתבע היתה בעיני ממזערת ובלתי משכנעת, ואני מעדיפה עליה את עדות נוי בכל הנוגע לבניה שביצע הנתבע על מגרש 48 ופלישתו לשטח זה. עוד אישר הנתבע בחקירתו, כי המבנים בהם מדובר נבנו ללא היתר בניה ואף הוצא לגביהם צו הריסה, אשר לא בוצע (עדותו בעמ' 9 לפרוטוקול מיום 8.2.10). למעשה, טענת ההגנה היחידה של הנתבע היא כי יש לו זכויות גם במגרש 48 ועל כן אין לראות בו פולש. לפי טענה זו, החל משנות ה – 60 היה מגרש 48 בחזקת הוריו, ולאחר שנפטרו עברה זכותם אליו. לדבריו, בשלב כלשהו ועוד בחייהם של הוריו, ביקש מושב מזור לצמצם את זכויותיה של משפחתו ולהוציאה מהמושב, זאת על רקע של אפליה עדתית. לצורך כך, חילק המושב את המגרש המקורי שהיה כולו בחזקת משפחת הנתבע לשלוש חלקות, כאשר את חלקות 47 ו – 48 מסר המושב לנוי, בעוד חלקה 49, שנותרה בידי משפחת הנתבע, הוצאה מהמושב ולכאורה הפכה חלק מהישוב נופך.